רש"י
לְדַכֵּא תַּחַת רַגְלָיו. מוּסָב עַל "כִּי לֹא עִנָּה מִלִּבּוֹ" לִהְיוֹת מְדַכֵּא תַּחַת רַגְלָיו וְגוֹ'. וְלֹא לְהַטּוֹת מִשְׁפַּט גָּבֶר וְגוֹ'. וְלֹא לְעַוֵּת אָדָם בְּרִיבוֹ, כָּל אֵלֶה ה' לֹא רָאָה. לֹא נִרְאָה לוֹ, וְלֹא עָלְתָה לְפָנָיו בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן:
תורה תמימה על איכה
לדכא וגו׳. לדכא תחת רגליו כל אסירי ארץ – זה נבוכדנצר שכתוב בו (דניאל ב׳:ל״ח) די דיירין בני אנשא חיות ברא ועוף שמיא יהב בידך והשלטך בכולהון אנת הוא רישא די דהבא נד)ור"ל זה נבוכדנצר שדכא ה' תחת רגליו כל אשר בארץ כמש"נ והשלטך בכולהון. והכתוב הזה דבוק עם הקודם דכתיב שם ויגה בני איש שהביא עליהם איש שהגה את מכת ישראל והיא נבוכדנצר. גם כאן הכונה כי נבוכדנצר בהחריבו את המקדש ואת ירושלים, הסיר בזה את מכתן של ישראל, כמ"ש חז"ל על הפ' מזמור לאסף, מלמד ששפך חמתו על העצים והאבנים, ולא השחית את ישראל ח"ו בעצמם וזהו דנבוכדנצר הגה את מכתן של ישראל בזה שהחריב ביהמ"ק, שיב"ב. [שם].
פלגי מים
לדכא וגו'. בתמיה וכי יעלה על הדעת שנבוכדנצר מעצמו ומרצונו עשה הכל לדכא תחת רגליו כל העולם שנמשלו בימיו כל אנשי ארץ לאסירים תחתיו בידיהם וברגליהם אין זה מדרך הטבע וגם עשה נבוכדנצר עד שכמעט הפך כל העולם כולו והחריד כל הארץ והיעלה על הדעת להטות משפט גבר נגד פני עליון מה שעשה נ"נ והטה משפט כל גבר: